יוּבַל
מילים ולחן: תלמה אליגון-רוז

הָרוּחוֹת הַחַמּוֹת עִם הָעֶרֶב נֶעֶלְמוּ
מוּל שְׂדֵרַת הַתְּמָרִים הָעֵינַיִם נֶעֶצְמוּ
עַל מִרְפֶּסֶת יָשֵׁן לֵב שׁוֹפֵעַ כְּמוֹ יַרְדֵּן
הַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה מְשַׁמֶּשֶׁת לוֹ כִּלָּה.

עִם הַשַּׁחַר הוּא קָם וְסוֹפֵר הוּא אֶת כֻּלָּם
מְכַסֶּה יְלָדִים וְיוֹצֵא אֶל הָעוֹלָם
וּבַדֶּרֶךְ עוֹצֵר, מִתְעַנְיֵן וּמְבָרֵר
יֵשׁ חָבֵר בִּמְצוּקָה, יֵשׁ שִׂמְחָה, יֵשׁ הֲפָקָה.

יוּבַל, יוּבַל, יוּבַל
אֶשְׁכּוֹל שֶׁל תְּמָרִים בִּשְׁתֵּי יָדֶיךָ
יוּבַל, יוּבַל, יוּבַל
כִּנֶּרֶת צוֹחֶקֶת מֵעֵינֶיךָ.

הָרוּחוֹת הַחַמּוֹת מַצְהִיבוֹת אֶת הַתְּמָרִים
וְאַנְשֵׁי אֲדָמָה – מִסְתַּגְּרִים בַּחֲדָרִים
רַק לַלֵּב הַגָּדוֹל שֶׁל יוּבַל הַכֹּל יָכוֹל
אֵין מָנוֹחַ לְרֶגַע – לֹא בַּחַג וְלֹא בַּחֹל.

הָרוּחוֹת הַחַמּוֹת מְסַפְּרוֹת אֶת הַכְּאֵב
וְיוּבַל מִסְתּוֹבֵב מְסַיֵּעַ וְאוֹהֵב
מְפַקֵּחַ עֶלְיוֹן מִמְּטוּלָה עַד סַבְיוֹן
גֶּנֶרָל וְסַבָּל, פְּסִיכוֹלוֹג בְּלִי רִשָּׁיוֹן.

יוּבַל, יוּבַל, יוּבַל...

הָרוּחוֹת הַחַמּוֹת מְיַבְּשׁוֹת אֶת הַדְּמָעוֹת
בִּשְׂדֵרַת הַתְּמָרִים מִשְׂתָּרְכִים אִתְּךָ מֵאוֹת
צֹאן אָבוּד מְבֹהָל צֹאן אוֹהֵב וּמְבֻלְבָּל
מְחַכֶּה שֶׁתָּקוּם, מְחַכֶּה לְךָ, יוּבַל.

הַכִּנֶּרֶת, יוּבַל, אַף יָפְתָה לִי מִתָּמִיד
וְאַתָּה בְּלִבִּי תִּשָּׁמֵר לְעוֹלָמִים
כְּמוֹ מַצְפֵּן, כְּמוֹ חַמָּה, כְּמוֹ רִגְבֵי הָאֲדָמָה
וַאֲנִי בְּהֶחְלֵט, בְּהֶחְלֵט לֹא מַסְכִּימָה.
 
לייבסיטי - בניית אתרים