גִּלְגּוּלֵיהֶן שֶׁל מִלִּים

מאת: תלמה אליגון-רוז
 
הַגְּבֶרֶת עִבְרִית מְאֹד מְסֻדֶּרֶת:
הַכֹּל הִיא רוֹשֶׁמֶת, הַכֹּל הִיא זוֹכֶרֶת.
כָּל מִלָּה שֶׁרָכְשָׁה בְּאַחַד הַשְּׁוָקִים
רְשׁוּמָה אֶצְלָהּ בַּפִּנְקָס בִּשְׁלוֹשָׁה עֳתָקִים.
אֲבָל הַפִּנְקָס חָתוּם וְנָעוּל בְּשִׁבְעָה מַנְעוּלֵי פְּלָדָה,
כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יְגַלֶּה אֶת סוֹדָהּ,
כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יֵדַע
אֵיפֹה כָּל מִלָּה נוֹלְדָה.
 
וַאֲנִי קָרָאתִי בְּסִפְרֵי חֲכָמִים,
בַּלְשָׁנִים שֶׁשָּׁקְדוּ לֵילוֹת וְיָמִים
וְקָרְאוּ בַּתּוֹרָה וְהָגוּ בַּתַּנַ״ךְ
וְחָקְרוּ כָּל מִלָּה וְכָל פְּסִיק וְשְׁוָא נָע
וְעָרְכוּ הַשְׁוָאוֹת בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה
וְהִשְׁווּ בֵּין לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לַמִּשְׁנָה
וְעָקְבוּ בִּקְפִידָה אַחֲרֵי כָּל מִלָּה
מֵאַיִן בָּאָה וְאֵיךְ הִתְגַּלְגְּלָה,
וְהֵם מַכִּירִים אֶת בֵּית אוֹצַר הַמִּלִּים שֶׁל הָעִבְרִית,
אֶת הַמְּגֵרוֹת, אֶת הָאֲרוֹנוֹת שֶׁבְּכָל הַחֲדָרִים,
וְהֵם מְנַסִּים לְהוֹצִיא מֵהַמְּגֵרוֹת מִלָּה אַחַר מִלָּה,
לִבְדֹּק אִם הָעִבְרִית הִמְצִיאָה אוֹתָהּ, אוֹ שֶׁהִיא שְׁאוּלָה,
וְהֵם מַפְשִׁיטִים אוֹתָהּ וּמְנַסִּים לִמְצֹא אֵיךְ הָיְתָה בַּהַתְחָלָה,
לִפְנֵי שֶׁהָעִבְרִית אִמְּצָה אוֹתָהּ לִהְיוֹת שֶׁלָּהּ.
 
וּכְשֶׁאֲנִי מְבִינָה אֵיךְ הִתְגַּלְגְּלוּ מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ,
מִשָּׂפָה לְשָׂפָה, מִמַּשְׁמָעוּת לְמַשְׁמָעוּת,
זֶה כְּאִלּוּ קָרָאתִי סִפּוּרִי הַרְפַּתְקָאוֹת
לֹא עַל גַּמָּדִים,
לֹא עַל נְפִילִים,
אֶלָּא פָּשׁוּט הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁל מִלִּים.