מאת: תלמה אליגון-רוז
הָיְתָה שְׁעַת עֶרֶב – עֶרֶב שָׁבוּעוֹת.
גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ הִסְתַּתֵּר כְּבָר מֵאֲחוֹרֵי הַבְּרוֹשׁ.
הַמַּמְטֵרוֹת הִסְתּוֹבְבוּ בְּזִמְזוּם מֻכָּר.
אָבִיב בַּכְּפָר.
בַּכְּנִיסָה לַכְּפָר פָּרוּשׂ כִּשְׁטִיחַ זָהָב,
נָח לוֹ שְׂדֵה שִׁבֳּלִים.
בִּשְׁעַת עֶרֶב זוֹ נָצַץ הַשָּׂדֶה לְאוֹר קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרַכּוֹת
הַנּוֹשְׁקוֹת נְשִׁיקַת לַיְלָה טוֹב.
הַיְּלָדִים כְּבָר הָיוּ בַּבָּתִּים.
רַק שְׁנַיִם הָיוּ עוֹד בַּשָּׂדֶה – מְשׁוֹטְטִים.
שְׁנֵי אַחִים – אִיתָמָר וְדָנִיֵּאל.
הֵם לִקְּטוּ שִׁבֳּלִים לַטֶּנֶא שֶׁלָּהֶם.
וְהִנֵּה, שָׁם בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה זָהֲרָה שִׁבֹּלֶת אַחַת
בְּאוֹר מֻפְלָא וּמְיֻחָד.
אוּלַי פָּשׁוּט רִצְּדָה עָלֶיהָ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנָה,
וְאוּלַי הָיְתָה זֹאת שִׁבֹּלֶת פֶּלֶא.
דָּנִיֵּאל וְאִיתָמָר לִקְּטוּ בִּזְהִירוּת אֶת
הַשִּׁבֹּלֶת הַנּוֹצֶצֶת,
וְצֵרְפוּ אוֹתָהּ לַאֲלֻמָּה שֶׁבְּיָדָם.
מַמָּשׁ עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה שָׁבוּ הַבַּיְתָה,
שָׂמוּ אֶת הָאֲלֻמָּה בְּתוֹךְ הַטֶּנֶא הַמְּקֻשָּׁט,
לְיַד הַצְּנוֹנִית, הַמְּלָפְפוֹנִים, הַמִּשְׁמְשִׁים,
אֶשְׁכּוֹל הָעֲנָבִים, הָאָבוֹקָדוֹ וְהַשֶּׁסֶק.
אַחַר כָּךְ הָלְכוּ לִישֹׁן.
וּבַלַּיְלָה – תָּמִיד בַּלַּיְלָה קוֹרִים דְּבָרִים –
בַּלַּיְלָה קָרָה מַשֶּׁהוּ!
בְּדִיּוּק בַּחֲצוֹת הוּאַר כָּל הַחֶדֶר בְּאוֹר יְקָרוֹת –
אוֹר מֻפְלָא בְכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.
הִתְעוֹרֵר דָּנִיֵּאל, הִתְעוֹרֵר אִיתָמָר וּמָה רָאוּ?
הַשִּׁבֹּלֶת הַנּוֹצֶצֶת שֶׁלָּהֶם,
זֹאת שֶׁקָּטְפוּ מִקְּצֵה הַשָּׂדֶה,
זֹאת שֶׁזָּהֲרָה בַּשָּׂדֶה בְּאוֹר מֻפְלָא וּמְיֻחָד,
הַשִּׁבֹּלֶת הַזּוֹ זָהֲרָה עַכְשָׁו
כְּאַלְפֵי כּוֹכָבִים וְרֻדִּים וּסְגֻלִּים
וּכְחֻלִּים וִירַקְרַקִּים וּזְהֻבִּים וַאֲדֻמִּים –
אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.
הִבִּיטוּ דָּנִיֵּאל וְאִיתָמָר מִשְׁתָּאִים –
הִבִּיטוּ וְנִסּוּ לְהָבִין.
וְאָז כְּשֶׁעָמְדוּ קָרוֹב-קָרוֹב לַטֶּנֶא,
זָהַר גַּם הַטֶּנֶא בְּאוֹתוֹ אוֹר יְקָרוֹת,
וּכְשֶׁהִבִּיטוּ עַל הַפִּיגָ'מוֹת שֶׁלָּהֶם
רָאוּ שֶׁגַּם הֵן נוֹצְצוֹת.
זֶה הָיָה יָפֶה, אֲבָל גַּם מַפְחִיד.
וְדָנִיֵּאל וְאִיתָמָר עוֹד לֹא כָּל כָּךְ גְּדוֹלִים,
אָז הֵם קָרְאוּ בְּיַחַד: אַבָּא, אִמָּא!
אָז הֵם קָרְאוּ בְּפַחַד: אִמָּא, אַבָּא!
אִמָּא וְאַבָּא הִגִּיעוּ בְּרִיצָה
וְהִדְלִיקוּ מִיָּד אֶת הָאוֹר.
וְאָז, לֹא הָיָה כְּבָר כְּלוּם.
הַטֶּנֶא הָיָה יָפֶה וּמְקֻשָּׁט,
כְּמוֹ שֶׁהָיָה כְּשֶׁהָלְכוּ לִישֹׁן,
אַךְ הוּא לֹא נָצַץ וְלֹא זָהַר, וְלֹא שׁוּם דָּבָר.
"כַּנִּרְאֶה שֶׁחֲלַמְתֶּם," אָמַר אַבָּא וְהָלַךְ לִישֹׁן.
"אַתֶּם מִתְרַגְּשִׁים לִקְרַאת חֲגִיגַת
הַבִּכּוּרִים מָחָר," הוֹסִיפָה אִמָּא.
כִסְּתָה אוֹתָם, נָתְנָה לָהֶם נְשִׁיקָה,
אָמְרָה לַיְלָה טוֹב, כִּבְּתָה אֶת הָאוֹר
וְגַם הָלְכָה לִישֹׁן.
בַּבֹּקֶר לָבְשׁוּ דָּנִיֵּאל וְאִיתָמָר
מִכְנָסַיִם וְחֻלְצָה לְבָנִים,
שָׂמוּ אֶת הַזֵּר שֶׁהֵכִינוּ עַל הָרֹאשׁ,
וְנָשְׂאוּ אֶת הַטֶּנֶא הַיָּפֶה וְהַכָּבֵד שֶׁלָּהֶם, בְּיַחַד.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרָם לַעֲלוֹת לַבָּמָה עִם הַטֶּנֶא,
קָרָה דָּבָר מֻפְלָא –
הַזֵּר שֶׁלְּרֹאשָׁם וְהַטֶּנֶא שֶׁבְּיָדָם
וְגַם הַבְּגָדִים הַלְּבָנִים
וְגַם הַפֵּרוֹת וְהַיְּרָקוֹת וְגַם הַשִּׁבֳּלִים –
הַכֹּל-הַכֹּל נָצַץ כְּמוֹ כּוֹכָבִים,
וְזֶה לֹא הָיָה חֲלוֹם – כָּל הַכְּפָר רָאָה.
עַד הַיּוֹם, עַד הַיּוֹם,
אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ מָה שָׁם קָרָה.
אוּלַי הָיוּ אֵלֶּה קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ,
וְאוּלַי בֶּאֱמֶת הָיְתָה זוֹ שִׁבֹּלֶת פְּלָאִים.