כתבה: תלמה אליגון- רוז


הַגְּבֶרֶת עִבְרִית הָיְתָה מִתָּמִיד מְאוֹד סַקְרָנִית,
וּקְצָת גַּנְדְּרָנִית,
וְלֹא פָּחֲדָה לִהְיוֹת חַדְשָׁנִית.
כָּל בֹּקֶר עָבְרָה עַל אוֹצַר הַמִּלִּים, בָּדְקָה אִם צָרִיךְ לְהַחְלִיף שַׁרְווּלִים,
לְגַהֵץ צַוָּארוֹן, לְקַצֵּר חֲצָאִית,
מְוַדֵּאת שֶׁלֹּא חָסֵר לָהּ אֵיזֶה פְּרִיט –
אֵיזוֹ מִלָּה חֲדָשָׁה לְפִי צַו הָאָפְנָה,
מִלָּה שֶׁהָיְתָה נְחוּצָה לָהּ, וְלֹא הָיְתָה בַּתָּנַ"ךְ אוֹ בַּמִּשְׁנָה.
וּכְשֶׁהָיָה לָהּ קְצָת פְּנַאי,
הִיא יָצְאָה לִקְנִיּוֹת בְּאַשּׁוּר, בְּפָרָס וּמָדַי,
יָוָן אוֹ עֲרָב.
הִיא לָקְחָה סַל רָחָב,
הִגִּיעָה לַשּׁוּק וְעָבְרָה מִדּוּכָן לְדוּכָן,
מֵחֲנוּת לַחֲנוּת,
וּכְשֶׁמָּצְאָה מִלָּה יָפָה בְּהִזְדַּמְּנוּת,
מִלָּה שֶׁבְּדִיּוּק חֲסֵרָה לָהּ,
קָנְתָה אוֹתָהּ כִּי בָּא לָהּ.
וּכְשֶׁחָזְרָה הִיא אֶל בֵּיתָהּ הַקָּטָן, מֻקָּף עֲצֵי תְּאֵנָה וָזַיִת,
נִכְנְסָה הִיא לַבַּיִת,
שֶׁכֻּלּוֹ מְגֵרוֹת מְגֵרוֹת,
מִלִּים, מִלִּים, וְעוֹד מִלִּים, מִלִּים אֲרֻכּוֹת וּמִלִּים קְצָרוֹת,
מִלִּים צְעִירוֹת, מִלִּים מְבֻגָּרוֹת,
שְׁמוֹת עֶצֶם, שְׁמוֹת גּוּף וּפְעָלִים,
חֻקִּים וּכְלָלִים,
חֲדַר שָׁרָשִׁים, חֲדַר פְּעָלִים, חֲדַר תַּחְבִּיר, חֲדַר נִקּוּד,
כַּמָּה חֲדָרִים! – קַל מְאוֹד לָלֶכֶת לְאִבּוּד.
וּבִקְצֵה הַבַּיִת – בֵּית אוֹצַר הַמִּלִּים שֶׁל הַגְּבֶרֶת עִבְרִית –
הָיָה חֶדֶר וּבוֹ אוֹר תָּמִיד.
זֶה הָיָה חֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַגְּבֶרֶת עִבְרִית,
וְעַל שֻׁלְחָנָהּ הָיוּ מֻנָּחוֹת מִלִּים בְּלִי כָּל סֵדֶר,
מִלִּים שֶׁאָסְפָה מִפֹּה וּמִשָּׁם,
מִלִּים שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְשַׁפְּצָן,
כְּדֵי שֶׁתּוּכַל אוֹתָן לְהַכְנִיס לַמְּגֵרָה הַמַּתְאִימָה,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ שֶׁלֹּא הִמְצִיאָה אוֹתָן בְּעַצְמָהּ.
כֵּן, כָּזֹאת הִיא הַגְּבֶרֶת עִבְרִית –
אַסְפָנִית, אַךְ אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת מְקוֹרִית.
וְלָכֵן כְּשֶׁהִיא רוֹכֶשֶׁת מִלָּה,
הִיא מְשַׁנָּה לָהּ אֶת הַסּוֹף אוֹ אֶת הַהַתְחָלָה,
הִיא נוֹתֶנֶת לָהּ נִקּוּד חָדָשׁ,
וְהַמִּלָּה – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח –
נִדְמֶה שֶׁהָיְתָה בְּעִבְרִית מֵאָז יְמֵי תֶּרַח.