מילים: תלמה אליגון רוז
מתוך: ״הימים זורמים״, תמיר הרפז, 1994
הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ
מַכֶּה בְּרַכּוּת,
עַל חַלּוֹן שָׁקוּף
מְרַפְרְפִים מַקְלוֹת תִּפוּף
אַל תַּגִּידִי כְּלוּם
אֲנִי קוֹרֵא אֶת שְׂפַת הַגּוּף.
כָּךְ הִיא נָעָה
אָנֶה וָאָנָה
מַדְלִיקָה סִיגַרְיָה
וְשָׂמָה יָד עַל רֶגֶל
יָד נוֹגַעַת
כְּמוֹ הַגֶּשֶׁם
הִיא פּוֹסַעַת.
הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ...
וּשְׂפָתָהּ זָרָה בַּגֶּשֶׁם
כְּפַעֲמוֹנֵי רוּחַ
עַל אָזְנִי מַקֶּשֶׁת
בְּעֵינֶיהָ מְבַקֶּשֶׁת
גַּם לִהְיוֹת וְגַם לָלֶכֶת.
הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ...
וַאֲנִי כְּמוֹ זָר בַּחֶדֶר
כְּמוֹ כִּבְשָׂה שְׁחֹרָה בָּעֵדֶר
מְפַחֵד מִכָּל הַיֹּפִי
שֶׁרַק לֹא יִבְרַח הָעֹפֶר.
הַגֶּשֶׁם בַּחוּץ...
| 
|
